<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ב</h1>
<h2>דף יג:</h2>
לשון הרמב"ם ז"ל הגוי אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ואינו קונה אלא בשטר וכל זה בקרק' כי אינו קונה ואינו מקנה אלא בשטר אבל במטלטלין קונה ומקנה במשיכה או בדמים במכירה. משיכה בגוי קונה אם משך מישראל אפילו נתן מעות עד שימשוך. וקיימא לן כרבי יוחנן דדבר תורה מעות קונות ולגוי צריך דבר אחר וזהו משיכה מציעא ובעבודה זרה. לשון הרמב"ם הלכה למעשה מתוך שאנו מסופקין אי הלכה כריש לקיש דאמר משיכ' מפורשת מן התורה ואם כן לגוי בכסף או הלכה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ואם כן לגוי במשיכה דלעולם לישראל בדבר אחר ולגוי בדבר אחר אם כן כשרצה הישראל להפקיע קדושת הבכור צריך הגוי שיעשה משיכה ויתן הכסף לישראל וצריך שימכור לגוי אבר שהנשמה תלויה בו ע"כ. לשון הרמב"ם בזכייה פ"ט שכיב מרע שצוה שיתן לגוי מתנה אין שומעין לו שזה כמו שצוה לעשות עבירה מנכסיו אבל אם אמר תנו לו כך וכך שיש לו אצלי בידי הרי זה נותנין עד כאן. הלוקח גוי גופו קנוי יבמות. גוי יורש את אביו דבר תורה קדושין.
